בראש השנה נברא אדם הראשון. (פסיקתא דרב כהנא, כ"ג, א')  בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁרוֹצָה בָּם לָגַעַת. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים חוּטִים מְתוּחִים בֵּינֵיהֶם בֵּין הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם וּבֵין הָאֲדָמָה הַמְּשַׁוַּעַת. וְאֶת הָאָדָם הוּא יָצַר שֶׁהָאִישׁ הוּא תּפִלָה וְהוּא חוּט נוֹגֵעַ בְּמַה שֶׁאֵינֶנוּ בְּמַגָּע שֶׁל רֹךְ וְדַקּוּת. (רבקה מרים)

לעתים, כשיוצאים האנשים משיעורי הסטודיו, ניתן ממש לחוש כיצד המגע של הרוך והדקות כאילו חושף את החוטים אשר נמתחו בגופם-נשימתם-נשמתם. חוטים הנשזרים בין השמים לארץ. חוטים הנשזרים בין האנשים. מה נאחל לשנה החדשה? נאחל לעצמנו רגעים רבים כאלה – רגעי תנועה, שהיא מעין תפילה, מגע במה שאיננו, מגע של רוך ודקות.