מאת: מאיר גאליס

"המטרה המוצהרת של היוגה היא חירות. חירות שהיא בהגדרתה אינסופית ובלתי מוגבלת. יש לנו מגוון גדול של תנועות אבל המגוון הזה מוגבל, וכל אחד מוגבל קצת אחרת. אלו גבולות פיזיים, גבולות מנטאליים, גבולות רגשיים. מבחינת היוגה אין הבדל אונטולוגי בין שלושת התחומים האלה. בזמן התרגול אנחנו כל הזמן בוחנים את הגבולות האלה. אנחנו בודקים אותם ומותחים אותם. מנסים כל תרגול לנשום קצת יותר, לשהות קצת יותר, להגיע למקום קצת יותר עמוק. העבודה על הגבולות היא העבודה שמובילה אותנו מהסופי והמוגבל אל עבר החירות האינסופית"

שירן בק, דברים בעקבות מאמרה של סימון וויל "על החירות והידידות"

היוגה, עבורי, הייתה אקט מהפכני. היא אפשרה לי לראשונה להקשיב לגוף שלי, להקשיב לאנרגיה שבו. יוגה היא שיטה מהפכנית מכיוון שבכל חברה שאליה היא נכנסה, מהודו ועד ארה"ב, היא שאפה לשנות סדרי עולם – להחזיר את הקשב מהמופשט אל המוחשי. מגוף האדם – מהתנועה שבו ומהנשימה שבו והאנרגיה שבו – לאפשר לאדם להקשיב לעולם ולמרוד בניכור שקיים בעולמנו. אני לא חושב שהיוגה היא הדרך היחידה. היוגה היא דרך אחת, ואנשים שונים צריכים למצוא דרכים שונות, אך המשותף לכולן הוא ההשתתפות בתהליך שבו האדם רוכש מחדש את המקומות הנשכחים בנשמתו, באמצעות הקשבתו לגופו, וכבר תוך כדי התהליך, הוא רוכש מחדש את יחסו לעולם.

למה כוונתי? לכך, שהגוף הוא שער לפיתוחה של התודעה האנושית. אחת הסיבות שאני תומך נלהב באיגודים מקצועיים היא שמטרתם הראשונית ביותר היא לאפשר לאנשים לחיות בכבוד מכוח עבודתם. כבר אמר הרמב"ם שכאשר ירמיהו היה חולה הוא לא היה נביא, אלא רק אדם חולה. חיים בכבוד כלומר היכולת לחיות בריא, לאכול כמו שצריך, לנוח כמו שצריך, ולהעניק את כל אלה לילדיך. אך ברצוני ללכת עמוק יותר. בקונדליני יוגה ישנה אמרה: התודעה הולכת בעקבות הגוף, הגוף הולך בעקבות הנשימה. בשיעורים שלי אני מנסה להקנות כלים להבנה ולתרגול של תובנה זו.

תמרה  – אלו ראשי תיבות. "תנועה, משחקיות, ריפוי, הקשבה". אני מעוניין ללמד אנשים לחוש את התנועה של גופם, ליהנות מהמשחקיות שבה הם יכולים לפגוש את גופם, לדעת שאנו חווים מדי יום חוויות קשות הנספגות בגוף ושעלינו להיות בתהליך של ריפוי מתמיד, וכמובן – ללמוד להקשיב. לעצמנו, לזולת, לעולם.