מאת: מאיר גאליס
. "יופי אנושי אפשר למצוא רק בחיים הממשיים, בגילוייהם הממשיים של כל כחות גופו ונפשו של אדם לכל היקפם ועמקם"
א.ד. גורדון
אני רוקד ומיד מרגיש – האם הריקוד, התנועה, הגוף שלי יפים בעיני. מסתכל על ריקוד של אחר ומיד עולה התחושה – בדרך כלל ריקודים של אנשים אחרים נראים מאד יפים. משהו ממי שהם מגיע אליך דרך הריקוד ושובה לך את הלב.
בסטודיו, מאד ברור לי מהו היופי האנושי. לא יופי של צורות, לא יופי דמיוני, אלא אור הבא מבפנים.
אני מגיע אל הסטודיו ואני מוטרד. העולם יושב עלי, המוח מתרוצץ. אני לא מרגיש יפה. אני מרגיש מסורבל ומוטרד ועייף. נכנס פנימה לשיעור, ומתחיל חימום. "מה שלומך, גוף? מה שלומך רגל? מה מצב הבטן שלי הערב? בואו נזוז. נתפנק על התנועה". מסביבי אנשים נוספים, וגם הם מתפנקים על התנועה. האנרגיה עולה, אני נרגע אל הריקוד, אני חש יפה. אני מגלה את כוחות גופי. פתאום האנשים סביבי יפים. מהו ריקוד יפה? ריקוד הבא מבפנים. לא יופי של צורות, אלא אור הבא מבפנים, ריקוד המגלה את כוחות גופינו.
ואם הריקוד שלי היום לא מרגיש לי טוב ויפה? אם לא הצלחתי לשהות בגופי באופן מלא? לא קרה דבר. נעצור רגע, נחייך לעצמנו, ונרקוד את מי שאנחנו כאן ועכשיו, בדיוק ברגע הזה